<h1>ספר החינוך מצוה ש"ג</h1>
<h2>דף לז.</h2>
שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות יום י"ו בניסן, שנאמר [ויקרא כ"ג] ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. משרשי המצוה לפי שעיקר מחייתן של בריות היא בתבואות, ועל כן ראוי להקריב מהן קרבן ליי אשר נתנם טרם יהנו מהן בריותיו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה [ברכות ל"ה ע"א] בדומה לזה כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, וכל זה להכשיר עצמינו שנהיה ראויין לקבל מטובו, וכמו שכתבתי בספר פעמים רבות. וביום י"ו בניסן היינו מקריבין בזמן הבית קרבן העומר מתבואה חדשה מן השעורים כי היא התבואה המבכרת יותר מן החטים, והיא מתרת כל התבואות. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מנחות ע' ע"א] שחמש תבואות לבד הן שהן בכלל איסור החדש, והן חטה ושעורה וכוסמת ושיבולת שועל ושיפון. ובזמן הבית משקרב העומר ביום י"ו בניסן היה מותר החדש בירושלם, והמקומות הרחוקים מותרין אחר חצות לפי שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ועל כן היה מותר להם בכל מקום לסמוך על חזקה זו. והיום בעוונותינו שאין מקדש אסור מן התורה כל היום. ובמקומות שעושין שני ימים טובים אסור כל היום י"ז עד לערב מדרבנן. ויתר פרטיה במנחות פרק עשירי ובמקומות משבועות ומעשרות וחלה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בין בפני הבית בין שלא בפני הבית בזכרים ונקבות. ומי שעבר על זה ואכל כזית מפת חדש קודם יום הקרבת העומר חייב מלקות.
